מרק אבן (סיפור עם רוסי) – סיפור עם מוסר השכל

סיפור עם מוסר השכל על שיתוף פעולה ויתרונות האחווה והעזרה ההדדית, עבודת צוות ועוד…

עם בא שעת הדמדומים (עם השקיעה) נכנס חייל צעיר לכפר, בדרכו הביתה מהמלחמה. מגפיו היו בלויים ומעילו קרוע, אך הוא שרק מנגינה עליזה כאילו לא היו לו דאגות בעולם.

"הלכתי בדרכים קילומטרים רבים" הוא אמר. "האם תוכלו להעניק לי ארוחה חמה ומיטה ללילה"?

אנשי הכפר החליפו מבטים. הזמנים קשים, והם לא ששו לחלוק את מזונם עם איש זר.

"תוכל לישון באסם שלי" הציע אחד.

"אבל… אני חושש שאין לנו דבר לאכול".

"באמת?" קרא החייל והכניס את ידו לכיס מעילו. "אם כך, אתם בני מזל שהגעתי אל הכפר שלכם! אני אאכיל את כל הכפר הערב – בזה". הוא פתח את ידו וחשף אבן קטנה ועגולה.

"אבן?" צחקו אנשי הכפר "אי אפשר לאכול אבן"!

"אה, אבל זו אינה אבן רגילה" הסביר החייל "אם מניחים אותה בסיר מים, אפשר להכין ממנה מרק משובח-הטעים ביותר שטעמתם מעודכם! אני מוכן להראות לכם, אם תרצו. אני זקוק רק לקדרה עם מים ועצים למדורה".

ובכן, סקרנותם של אנשי הכפר התעוררה והם הסכימו. במהרה בעבעה הקדרה מעל מדורה עליזה.

כולם התבוננו בעניין כשהחייל הוסיף את האבן, ערבב היטב ובחש את המרק. "ובכן?" הם שאלו בלהיטות

"ממממ… לא רע "אמר החייל" אולי תפל במקצת. מרק אבן טוב זקוק למעט תפוחי אדמה. אבל, מה לעשות, נצטרך להסתפק במה שיש".

"אהה… יש לי כמה תפוחי אדמה בבית" אמר איש אחד.

"מצוין" קרא החייל "אני מבטיח לך שמעולם לא טעמת דבר טוב יותר ממרק אבן עם תפוחי אדמה".

האיש הביא את תפוחי האדמה, והחייל חתך אותם והוסיפם למרק. לאחר מכן הוט טעם פעם נוספת.

"הרבה יותר טוב!" הוא הכריז "אף שעם בצל או שניים זה יכול להיות מעולה בהרבה. אבל אני מניח שאי אפשר לרצות הכול בחיים.

"לי יש כמה בצלים" אמרה אישה אחת בביישנות.

"באמת?" אמר החייל. "נפלא, עכשיו תהיה לנו חגיגה אמיתית".

האישה הביאה את הבצלים, והחייל חתך אותם והוסיפם למרק. החייל טעם פעם נוספת מהמרק.

"אהה משובח!" הוא אמר. חבל רק שאין לנו עוף. למרק אבן טוב באמת תמיד מוסיפים מעט עוף.

"אמא, נדמה לי שיש לנו עוף בבית" קראה ילדה אחת ומהרה לביתה.

כעת עמדו כולם מעל הקדרה מזילים ריר מרוב רעב. החייל הוסיף את העוף וערבב היטב. לאחר מכן טעם שוב ונאנח "מממ, זה כל כך טעים. עוד כמה ירקות היו הופכים אותו פשוט למושלם…. אבל אסור להיות חזירים!"

אנשי הכפר הביטו זה בזה, וכאיש אחד מהרו לביתם וחזרו עם מלוא חפניים ירקות: גזר, כרוב, אפונה….

החייל הוסיף את כל הירקות פנימה ובחש. הקדרה בעבעה כעת עד שפתיה במרק סמיך ומחמם לב. כולם הביטו בציפייה כשהוא טעם כף נוספת. "מושלם!" הוא קרא. "פשוט משלם!" זה מרק האבן הטוב ביותר שאכלתי מעודי".

"מי חשב שמאבן אפשר להכין מרק כל כך טעים?" קראו אנשי הכפר בין לגימה ללגימה. "אנחנו צריכים להכין אותו שוב".

החייל חייך "אתם יכולים לשמור את האבן" הוא אמר "ואל תשכחו את המתכון. אם כל אחד יתרום משהו קטן, זה תמיד יצליח".

0 תגובות

השאירו תגובה

מעוניין להצטרף לדיון?
תרגיש חופשי להשתתף!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *